החלטה בתיק ת"א 38938-05-11

בפניי שתי בקשות שהגישה המבקשת, גב' מיכל נאוס - הנתבעת 2, (להלן: " המבקשת "). האחת,  לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגדה, והשנייה, לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו עליה לבקשת התובע, בנק מזרחי טפחות בע"מ, (להלן: " המשיב " ו/או " הבנק ") במסגרת התובענה.

בהחלטה מיום 24/05/11, במעמד צד אחד,  הורה כב' השופט עילבוני על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיבה ובהחלטה נוספת מאותו יום הורה כב' השופט עילבוני על הטלת עיקולים על נכסים וזכויות השייכים למשיבים שונים, ובכללם המשיבה.

הדיון שנקבע במעמד הצדדים נדחה מפעם לפעם לבקשת הצדדים.

ביום 06/07/11 הגישה הגב' נאוס בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. בדיון שנערך ביום 11/07/11 גם כן בפני השופט עילבוני, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות כמפורט בפרוטוקול, במסגרתן הוסכם, בין היתר, כי תינתן למבקשת ארכה להגשת בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ולביטול העיקולים שהוטלו עליה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

לאחר מכן, פנתה המבקשת בבקשה לביטול עיכוב היציאה וביטול העיקולים.

בדיון מיום 09/09/12 נחקרו גב' מיכל אינגר, מנהלת תחום בנקאות אישית בסניף כרמיאל של הבנק, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם הבנק, והמבקשת, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ובתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

נימוקי הבקשה:

המבקשת טענה כי אינה מעורבת בפרשה, אינה יודעת מה ארע שם, לא הרוויחה דבר מהפרשה ואף הפסידה ממנה, ואין לה מה לתרום לבירורה. לטענתה, הבנק לא הציג כל ראיה ואף לא ראשית ראיה הקושרת אותה לפרשה - אין שום חשבון על שמה הקשור לפרשה, היא לא פעלה באף אחד מהחשבונות נשוא הפרשה ולא הועברה לחשבונה בבנק אגורה אחת מן הפרשה. כמו כן, לטענתה, למרות שלטענת הבנק היא גורם מרכזי בפרשה, הוא לא טרח לשלוח לה שאלון ולא הפנה אליה ולו שאלה אחת ואילו ידעה ו/או היתה מעורבת בפרשה, חזקה כי היתה נמלטת עם או אחר בעלה, קל וחומר כאשר היו בידיה עשרה ימים לעשות כן, והעובדה שנשארה בארץ מדברת בעד עצמה.  

המבקשת טענה כי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי על המבקש סעד זמני מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט על סמך ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה. לפיכך, על הבנק להבהיר היטב מהי עילת התביעה אותה הוא מפנה כלפיה והדבר חל במידה לגבי הטלת עיקולים, קל וחומר כאשר העיקול הוא על סך 10 מיליון ש"ח. עם זאת, לטענתה, שאלה פשוטה זו - מהי עילת התביעה - זוכה לתשובות מגומגמות ומזגזגות ולא בכדי ועד היום הבנק לא יודע בוודאות מה רצונו ממנה.

המבקשת טענה כי בכתב התביעה המקורי (טרם תיקונו) העלה הבנק כלפיה שתי עילות תביעה בלבד - עשיית עושר ולא במשפט וטענה מכוח משק בית משותף. ברם, בשעה שהבנק עצמו טען במקומות רבים כי הכספים שחסרים לו אבדו במסגרת "מימון פעילות עתירת סיכון בניירות ערך ובמכשירים פיננסיים וכיסוי הפסדים בגובה מיליוני ש"ח אשר נצברו כתוצאה מפעילות זו" אזי תביעתו נגדה לעשיית עושר ולא במשפט ריקה מתוכן. לטענתה, כדי לנסות ולהתגבר על כך ניסה הבנק לשפר עמדות והוסיף טענה לפיה היא היתה חלק מן הקבוצה שרימתה אותו. יחד עם זאת, בפתיח לתגובתו לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מיום 17/04/12 ציין הבנק כי לאחר הגשת כתב התביעה התגלו לו עובדות חדשות ולכן הוא תוקן, בין היתר על ידי צירופם של הנתבעים 4 ו-5, עם זאת, עילת התביעה כנגדה לא השתנתה ומכאן שטענתו בדבר היותה חלק מהקבוצה נטענה בחוסר תום לב קיצוני ולא הוצגה לגביה ולו ראשית ראיה מטעמו.

המבקשת טענה עוד כי על המבקש סעד מן היושר להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות אשר לכאורה קנויה לו. אולם, עד היום, שנה וחצי לאחר גילוי הפרשה, לא הציג הבנק עמדה סדורה וקו טיעון הגיוני אשר יסביר מה לשיטתו ארע, אלא הציג תיזה בלתי הגיונית בעליל. הדבר היחיד שידוע הוא כי מחשבונות הרשומים בשם אברהם אלג'ם הועברו מיליוני שקלים לכיסוי הפסדים בבורסה והועברו מיליוני שקלים לקופת בנק מזרחי ובמצב דברים זה נקיטת הליכים כה קיצוניים כנגדה נגועה בחוסר תום לב קיצוני.

המבקשת טענה כי בעוד שהבנק טען כי הכסף שחסר לו שימש לכיסוי הפסדים במיליוני שקלים, הוא

לא פרט כל נתונים אודות גובה ההפסדים, למרות שהיו בידיו נתונים מלאים ומדויקים, והסתרתם פועלת לחובתו. לטענתה, הבנק אף מסתיר מידע חשוב בנוגע לרווחים שהוא עצמו הפיק מן החשבונות נשוא הפרשה והציג דו"ח חלקי ביותר ולכן יש לקבוע כי הוא לא הרים את הנטל הדרוש למתן הסעד הזמני ודי בכך כדי להצדיק את ביטולו.

המבקשת טענה כי טענת הבנק כי היא התעשרה ולא במשפט נגועה בחוסר תום לב אף נוכח ידיעתו המלאה אודות נכסיה המועטים, אופן רכישתם וכן אודות ההלוואות הרבות בחשבונה. כמו כן, לטענתה, טענתו של הבנק כי יש לה קשרים עסקיים עם אלג'ם נמצאה ריקה מתוכן. הבנק לא הציג כל ראיה בדבר מעורבותה בפרשה, לא הגיש תצהיר משלים מטעמו, למרות שטען כי התגלו פרטים חדשים בפרשה, והסתיר פרטים רבים, דבר הפועל לחובתו ומצדיק את ביטול הצווים.

המבקשת טענה כי נציגת הבנק חיזקה בחקירתה את המסקנה שהיא אינה קשורה לפרשה וכי לא היתה לבנק כל אינדיקציה המצדיקה נקיטת הליכים כנגדה. גם הטענות שהעלה הבנק לגבי "משיכות מזומנים" נמצאו ריקות מתוכן כלפיה ודי במסמכים שהוצגו (לרבות מסמכי העמדת אשראי, החלטות סמנכ"ל הבנק, אישורי אשראי בסכומים של מיליוני שקלים, הודעות דוא"ל רבות המצביעות על חריגות של מיליוני שקלים במסגרות האשראי ועוד), כדי להראות את גודל המחדל של הבנק, אשר מטיל עליו אחריות רבה לנזק, דבר אשר לבדו מצדיק את ביטול הצווים.

המבקשת טענה כי חופש התנועה של האזרח היא זכות חוקית מהמעלה הראשונה ועל בית המשפט להשתמש בסמכותו להגבלתה בזהירות רבה ותוך התחשבות בחומרת הפגיעה בחופש האדם הנובעת ממנה ולשם כך יש להוכיח באופן דווקני כי הוגשה תובענה נגד הנתבע, שהנתבע עומד לצאת את הארץ, שהיציאה מן הארץ היא לצמיתות או לתקופה ממושכת ושהיעדרו של הנתבע עלול להכביד על בירור המשפט או על ביצוע פסק הדין. לטענתה, צו עיכוב היציאה מהארץ מהווה פגיעה קשה מאוד בחירותה, במיוחד כאשר ההליך צפוי להימשך עוד שנים ארוכות וכאשר אין לה דבר לתרום לבירורו. כמו כן, לטענתה, אין כל סיבה כי בשעה שכל העדים מצד הבנק חופשיים, חרותה תוגבל. לבנק לא ייגרם כל נזק אם היא תעזוב את ישראל. הנכס העיקרי שלה בארץ - הבית - משועבד לטובתו, היא אינה יודעת דבר על הפרשה והבנק כבר חקר אותה על כך ולא הוכח שהיא מתכוונת לעזוב את ישראל, לא כל שכן לצמיתות.

המבקשת טענה כי הבנק נוהג כלפיה בחוסר תום לב וכי העיקול הממשי היחיד הוא זה שהוטל על בית מגוריה, אשר משועבד לבנק. הזכויות בו רשומות על שמה ועל שם בעלה, כאשר חלקו בין כה וכה מעוקל ונוכח השעבודים לא תבוצע כל מכירה ללא אישור הבנק, בין אם חלקה מעוקל ובין אם לא ועל כן, אם יוסר העיקול לא ייגרם לבנק כל נזק ומנגד, העיקולים פוגעים בכבודה ובקניינה ללא הצדק וצורך. לטענתה, רשלנות הבנק הרסה את חייה ואת חיי שלושת ילדיה הקטינים והשארת העיקולים על כנם מהווה אמירה קשה מאת בית המשפט כי היא חשודה בקשר לפרשה.

תגובת המשיב:

המשיב טען כי צו עיכוב יציאתה של המבקשת מן הארץ עומד בעינו החל מחודש מאי 2011. ביולי 2011 פנתה המבקשת לביטול הצו, אלא שבתום הדיון שהתקיים בפני כב' השופט עילבוני נותר הצו על כנו, תוך שהצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט לפיה הצו יוותר על כנו והמבקשת תוכל לצאת מהארץ לתקופות קצרות לאחר הגשת בקשה מתאימה ותוך העמדת בטחונות מתאימים, אלא שבפועל המבקשת מעולם לא ביקשה לצאת את הארץ ולא הגישה כל בקשה מכח אותו הסדר.